התובעים, אלי בהר (להלן- התובע 1 או בהר) ומוטי מושקוביץ (להלן- התובע 2או מושקוביץ) הגישו תביעה על סך 354,175 ש"ח, נגד עו"ד נדב דרזנין (להלן- הנתבע 1או עו"ד דרזנין) ואורי סטולרו (להלן- הנתבע 2 או סטולרו), בגין הפרת הסכם.
תמצית טענות התובעים
התובעים הם בעלי משרד אדריכלים, אשר בסמוך ליום 24.06.01, התקשרו בהסכם בקשר עם פרויקט אורבני במרכז בוקרשט, רומניה, הקרוי Titan Center (להלן- הפרויקט).
הנתבעים הם יחידי "קבוצת סטולרו" בפועל ועל פי מצגיהם והצהרותיהם, משמשים כיזמים של הפרויקט, שהתחייבו לשלם לתובעים את התמורה, כפי שהוסכם.
התובעים ביצעו את העבודה במלואה. דא עקא, הנתבעים לא שילמו את שכר הטרחה ונותרו חייבים לתובעים, על פי ההסכם, סך של 55,000$ (כלומר, 254,705 ש"ח בהתאם לשווי הדולר, נכון לחודש פברואר 2002), בגין ביצוע שלב א' של הפרויקט. סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית וכן בתוספת מע"מ, עמד ביום הגשת התביעה על סך של 354,175 ש"ח.
"שלב א'" בוצע במלואו וללא סייג על ידי התובעים. שכר הטרחה בגין ביצוע "שלב א'" הוא סכום קבוע ותשלומו לא הותנה במאום, לרבות לא "בתשלומים למשרד הרומני" או "בגיוס משקיעים". כל זאת, בניגוד להסכמות בעניין ביצוע שלב א-1, אליו מנסים הנתבעים להפנות ואשר בגינו נקבע שכר על פי שעות עבודה בפועל.
טענת הנתבעים לפיה, התשלום לו זכאים התובעים יחושב על פי שעות עבודה שישקיעו בפועל וכי בכל מקרה הסכום לא יעלה על 55,000$, אינה נזכרת בהסכם.
הוצאות התובעים כפי שמופיעות בהסכם שולמו על ידי הנתבעים ומכאן, כי נכון ליום הגשת התביעה לא קיים חוב בגין רכיב זה.
פניות התובעים לנתבעים, בכתב ובעל פה, לתשלום החוב וכן לניסיון ליתר את הגשת התביעה, לא נענו לגופו של עניין והחוב לא שולם.
התובעים לא הודיעו מעולם שהם מוותרים על שכר טרחתם.
למקרא כתב ההגנה נראה, כי נתבע 1 מנסה, בדיעבד, להתכסות תחת היותו עורך דין ולהתחמק מחובתו והתחייבותו לתשלום השכר המוסכם לתובעים. כל זאת, כאשר בזמן אמת, הציג עצמו כשותף בפרויקט וכאחראי לחובות ולהתחייבויות כלפי התובעים, אשר הסתמכו על מצגיו והצהרותיו, לרבות נסיבות ההכרות העמוקה הקודמת, שמקורה בהיותו פקודו של מושקוביץ באוגדת הצנחנים.
זאת ועוד, ההסכם יצא חתום ממשרדו של עו"ד דרזנין, אשר מעולם לא התכחש לו או סייג את אחריותו. לכל אורך הדרך, הוא טען, הציג, הצהיר והתחייב כי הוא עומד מאחורי ההסכם וההתחייבויות בו לתשלום שכר הטרחה לתובעים והצהיר, כי הוא מהווה חלק מהקבוצה ושותף בה וממילא חב בחובותיה.
נתבע 1 הציג עצמו כשותף בפרויקט, בעל ערך מוסף בהיותו עורך דין ולא אחת אף כינה את הפרויקט "הפרויקט שלי".
נתבע 1 הציג עצמו כבעל קשרים משפחתיים עם נתבע 2. בנוסף, הוצג נתבע 2 על ידו כ"ילד פלא" בתחום יזמות נדל"ן, שביצע פרויקטים גדולים וככזה, בעל קשרים ענפים בתחום בכלל וברומניה בפרט, לרבות קשר אישי מיוחד עם ראש העיר בוקרשט ומהנדסי העיר.
מערכת היחסים בין הנתבעים, תוארה על ידם כשותפות והפרויקט תואר כפרויקט משותף לשניהם.
נתבע 1 פנה לתובעים וביקש מהם לבדוק את המגרש ברומניה וזאת לאור ידיעתו, כי התובעים ביצעו את התכנון של "קניון איילון".
הנתבעים הציגו את עצמם כמי שעומדים מאחורי הפרויקט ומממנים אותו.
פניית "קבוצת סטולרו" לתובעים, על ידי מושקוביץ, בבקשה להסתייע בקשריהם עם גופים שונים, לא היתה על הפרק בזמן אמת ולפיכך אין ממש בטענה, כי הסכומים שבהסכם מביאים בחשבון "מצגים בדבר קשרים מיוחדים", מה גם, שטענה שאינה נזכרת כלל בהסכם.
זאת ועוד, הדרישה לשלב משרד מקומי (רומני) הייתה של הנתבעים ומקורה בהמלצתו של מהנדס העיר בוקרשט לפיה, הוא ממליץ לעבוד עם משרד מסוים לצורך קבלת אהדתו של ראש העיר ומהנדסי העיר, דבר אשר יקל את קבלת ההיתרים. בנסיבות אלו, שכר טרחת התובעים נקבע בהתחשב בעבודת המשרד המקומי.